פסק-דין בתיק ת"ק 58230-01-12

 עסקינן בתאונת דרכים בה נפגעו שני כלי רכב, הן זה של התובע והן זה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

הגרסאות כפי שהובאו בפני בית המשפט וגם בכתבי הטענות של כל אחד מהצדדים, הן אכן כפי שמציין נציג הנתבעת 2, גרסאות שונות זו מזו, ולכן בהיות שתי גרסאות שונות, על בית המשפט להחליט מהי הגרסה העדיפה בנסיבות העניין, ולצורך כך, על בית המשפט להיעזר הן על פי הראיות מפי המעורבים בתאונה עצמה והן על פי ראיות חיצוניות הבאות לידי ביטוי  במסמכים אשר הוגשו לבית המשפט.

לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את כל עובדות המקרה ואת נסיבותיו, הגעתי למסקנה שעדותו של התובע עדיפה עלי על פני עדותה של הנתבעת, וזאת מן הטעמים הבאים:

שני הצדדים הגישו לבית המשפט תרשימים על אופן קרות התאונה, וההסבר של הנתבעת על אופן ארוע התאונה שהיא הסבירה תוך שנעזרה בתרשים נ/1, אינו מתקבל כלל על הדעת, לאור מיקום הפגיעות בכל אחד מהרכבים.

אינני מאמין לגרסת הנתבעת שהארוע עצמו או הפגיעות ברכבים, ארעו כתוצאה מנסיעתו של התובע לאחור, שכן אין לי ספק, שאילו הפגיעה היתה נגרמת על ידי נסיעתו של התובע לאחור, באותם מקומות עליהם הצביעה הנתבעת, הרי שהפגיעות עצמן היו צריכות להיות במקום אחר, לפחות ברכבו של התובע, ואם להתחשב במיקום הפגיעה ברכב הנתבעת, שהוא בכלל בצד שמאל של החלק האחורי של הרכב (כאשר הרכב של הנתבעת עמד עם החזית בכיוון המגרש ועם החלק האחורי לכיוון החלק האחורי של רכב התובע) לא יכול להיות מצב שגם אם רכב התובע נסע לאחור,יפגע דווקא החלק השמאלי האחורי של רכב הנתבעת.

לעומת זאת, נראה על פניו שברכבו של התובע נגרם נזק של פגיעה כלפי פנים, שהיא פגיעה נקודתית - פגיעה שיכלה להגרם רק על ידי כך שהנתבעת נסעה לאחור ופגעה ברכבו של התובע.

זאת ועוד - התובע העיד את רעייתו על ארוע התאונה, והיא תמכה בגרסתו של התובע, שהתובע בעת שהיתה הפגיעה ברכב לא נסע לאחור, ולמרות החקירה הארוכה שעברה רעיית התובע, לא עלה בידי נציג הנתבעת 2 לעורר את העדות שהיא מסרה, קרי: עצם העובדה שהפגיעה ברכב התובע ארעה בעוד רכב התובע היה בעמידה.

אין סתירות בין עדותו של התובע לבין עדותה של רעייתו בעניין השאלה, אם הרכב היה מותנע או לא, שכן בשאלה זו אומר התובע, שהרכב עמד מבלי שיפעיל את הרכב, ואילו בעניין זה אומרת אשת התובע, שהיא לא זוכרת. כך שאין כאן סתירה, אלא זה עניין של זכרון בלבד.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי גרסתו של התובע מתקבלת יותר על הדעת, ולכן אני מקבל גרסה זו, ומחייב את הנתבעות - שתיהן ביחד ו/או כל אחת מהן בנפרד - לשלם לתובע את נזקיו בסך 3,095 ש"ח הכולל בחובו נזק ממשי של 2,595 ש"ח ללא מע"מ וכן סך 500 ש"ח שכר טרחת שמאי.

חייבתי את הנתבעות לשלם לתובע את סכום הנזק בלבד ללא מע"מ, מאחר והתובע לא נמציא חשבונית על תיקון הרכב, אך אם ימציא חשבונית על תיקון הרכב, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע גם את סכום המע"מ, בסך של 415 ש"ח.

הסכומים הנ"ל ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 30.1.12 ועד התשלום בפועל.

למען הסר ספק, אני קובע שאין על הנתבעות לשלם לתובע את סכום המע"מ, אלא אם ימציא חשבונית בעניין זה.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעותם באופן סולידרי לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 400 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מהיום.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ו' אב תשע"ב, 25/07/2012 במעמד הנוכחים.

קלדנית/יפה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: